לא. להפך, בניתוח התנהגות יש התאמה מלאה לילד הספציפי איתו עובדים. כל התהליך מתחיל מהכרות עמוקה עם הילד, הסביבה שלו, הצרכים והרצונות שלו. התוכנית שנבנית יכולה להעצים את החוזוקת שלו ואת מאפייני האישיות שלו והמטרות הטיפוליות נועדות לקידום היכולות שלו בהתנהלות היומיומית בסביבות בהן נמצא 

קודם כל אלו הקווים המנחים של המקצוע, נמצא בקוד האתי ומחייב כל מנתח התנהגות. מנתחי התנהגות כותבים תוכניות לאחר שיח ומפגש עם הילד, ההורים, המטפלים וסביבה החינויכת. התוכנית מוצגת להורים וסדר יהעדיפויות נקבעים יחד איתם. כמו בעבודה עם מטפלים ממקצועות שונים או אנשי חינוך (גננות, מורים וכו), חשוב מאוד לעשות תיאום ציפיות ובקרה שוטפת על התכנית 

ניתוח התנהגות יכול לסייע ברכישת מגוון רחב של יכולות: חברתיות, תקשורתיות, עצמאות, משחק. הבסיס הוא תמיד תקשורת ולאחר מכן קידום יכולות

הטיפולים לא בסתירה, טיפול רגשי נותן מענה מסוים והתנהגותי מענה אחר. שילוב בינהם פעמים רבות הוא מוצלח מאוד 

לרוב, מספר שבועות

מנתח ההתנהגות הוא הcase manager של התכנית , ההורים תמיד שותפים מלאים והעדכונים נעשים ברמה יומיומית לפעמים, מנתחי ההתנהגות נמצאים בקשר עם הצוותים החינוכיים בגן או בבית הספר ועם אנשי מקצועות הבריאות השונים שעובדים עם הילדים (פסיכולוגים, קלינאי תקשורת, מרפאה בעיסוק וכו)

אין שום סיבה שילד יתנגד לטיפול. אם ילד מתנגד לטיפול, כל טיפול, צריך להפסיק אותו. לעשות חשיבה מחדש, מה מתאים לילד מה הצרכים והרצונות שלנו, מה הוא מנסה להגיד לנו בהתנגדות ומה אנחנו יכולים לעשות כדי להתאים את הטיפול לצורך הזה. הטיפולים הם לרוב מתוך המוטיבציה של הילדים, הדגש הוא על הנאה ונעשים בהנאה גדולה

עובדים עם כל הילדים, בכל התפקודים, קודם כל מכירים, מבססים קשרים ועובדים בצעדים קטנים, מתחילים מהמקום שבו הילד מצליח ובמה שהוא מצליח ומתקדמים בהדרגה. בהתנהגויות מורכבות חשוב מאוד להבין קודם מה משפיע על ההתנהגות, לפעמים מדובר בדרך של הילד לבקש משהו, להגיד שלא רוצה משהו אחר, הנסיון שלנו הוא להבין מה בדיוק הדבר הזה וללמד את הילד דרכים תקשורתיות  יותר להביע את הרצונות שלו 

ניתוח התנהגות היא גישה ללמידה. הלמידה יכולה להיות של מיומנויות שונות ונותנת מענה לקידום היכולות של הילד או המבוגר. ל"סערות" יש חלקים חיצוניים ופנימיים, המטרה היא לתת מענה משולב לשני החלקים, בשלב הראשון על ידי צפיה ונסיון להבין מה מקור הסערה, לאחר מכן חשיבה על הכלים שאפשר לתת לילד שיתנו מענה לצורך שעולה ותרגול של המיומנויות הנדרשות (למשל תקשורת – לבקש משהו שצריך, חיבור לרגשות ועוד). במקביל שיתוף פעולה עם פסיכולוג או מטפל רגשי להשלמת המענה . מסקינג יכול להתרחש אם מטפל (מכל תחום ולאו דווקא מנתח התנהגות) שם דגש על התנהגות חיצונית רגעית ומתייחס רק אליה (או מנסה לשנותה).